דרכי החיוב בתעריפים:
תעריף עד וולרם: סוג זה של מכס מבוסס על ערך הסחורה המיובאת או המיוצאת. זה מחושב כמחיר מוצר × תעריף עד ערך.
תעריף ספציפי: כאן, התעריף מוחל על כמות הסחורה, כמו לכל טון או קופסה. זה מחושב לפי: כמות סחורה × תעריף ליחידה.
תעריף מורכב: זהו שילוב של תעריפים אד ערך ותעריפים ספציפיים, המשמשים כאשר הן ערך והן כמות נחשבים למיסוי.
תעריף חלופי: לפעמים, ניתנים גם תעריפים ערך וספציפיים עבור אותה סחורה. בעת מיסוי, ניתן לבחור בסכום גבוה יותר (או לעיתים נמוך יותר).
תעריף הזזה: תעריף הזזה מותאם בהתאם למחיר הסחורה המיובאת. עם ירידת המחירים, שיעור המכס עולה, ולהיפך, כדי לסייע בייצוב מחירי היבוא.
סוגי תעריפים המבוססים על זרימת סחר:
חובת יבוא: זהו מס המוטל על ידי המכס על סחורות המגיעות לארץ, המשולם על ידי היבואן. זו דרך סטנדרטית להטיל מס על סחורות זרות.
חובת יצוא: מס על סחורות ביציאה מהארץ. חובה זו יכולה להגדיל את עלויות הייצוא, מה שהופך את הסחורה לפחות תחרותית בחו"ל.
חובת מעבר: זה חל על סחורות זרות העוברות דרך מדינה בדרכן ליעד אחר.
מקרים מיוחדים וטיפולים שונים:
שיעור האומה המועדפת ביותר (MFN) וחובה כללית:
שיעור MFN: שיעור נמוך יותר החל על סחורות ממדינות עם הסכמי MFN.
חובה כללית: תעריף גבוה יותר עבור סחורות ממדינות ללא הסכמים כאלה.
בדרך כלל, שיעור MFN הוא שיעור מס היבוא המוגדר כברירת מחדל.
חובה מועדפת: מדינות מסוימות מציעות תעריפים מופחתים או אפסים למדינות ספציפיות.
חובת העדפה הדדית: חל בהסדרים כמו מערכת ההעדפות של חבר העמים.
חובת העדפה לא הדדית: דוגמאות כוללות הסכמים כמו אמנת לומה.
מערכת העדפות כללית (GSP):
עקרונות: GSP מבוסס על יחס אוניברסלי, לא מפלה ולא הדדי.
יעדים: מטרתו לסייע למדינות מתפתחות על ידי הגדלת הכנסות היצוא שלהן והגברת התעשיות שלהן.
הוראות מפתח: GSP מכסה כללי זכאות עבור מדינות וסחורות, בתוספת כללים על מקור.
היטלי יבוא נוספים:
תעריף הפרש מחירים: נקרא גם תעריף הזזה, זה משמש כאשר מוצרים מקומיים יש מחיר גבוה יותר מאשר יבוא דומה. כדי להגן על התעשיות המקומיות, מתווסף תעריף המבוסס על פער המחירים. זה נפוץ עם מוצרים חקלאיים של האיחוד האירופי.
חובת אנטי-הטלה: על פי כללי הסחר הבינלאומיים, אם סחורות נמכרות מתחת למחירים המקומיים, "השלכה" זו מתמודדת עם מכס להגנה על תעשיות מקומיות. הקריטריונים כוללים פגיעה משמעותית בעסקים מקומיים או חסמים לפתיחת עסקים חדשים.
חובת פיצוי: המכונה גם חובת קיזוז או פיצוי, היא חלה על סחורות שקיבלו סובסידיות ממשלתיות במדינת מולדתם. הסובסידיות יכולות לכלול תמיכה כספית או סיוע במחיר. הקריטריונים לחובה זו כוללים כי הסובסידיות מפרות את כללי ה-WTO ופוגעות או מאיימות על תעשיות מקומיות או מונעות מהתחלות חדשות.
