אופי המסמך: שטר מטען הוא מסמך המבטיח את אספקת הסחורה של המוביל, בעוד של-FCR אין מאפיין זה. חוק הימי הסיני קובע בבירור כי שטר מטען כולל תנאים לאספקת סחורה לנמען הנקוב, לפי הנחיות המודיע, או למחזיק השטר. לפיכך, אם מדובר בשטר מטען בעל שם, על המוביל למסור סחורה לנמען הנקוב; עבור שטר סחיר, על המוביל למסור למחזיק השטר. אם המוביל לא יספק את הסחורה על פי החשבון, הוא אחראי לנזקים שייגרמו לזכאים לתבוע את הסחורה. עם זאת, החוק הימי הסיני אינו מכיר ב-FCR או במסמכים אחרים מחוץ לשטר המטען כערובות למשלוח על ידי המוביל, כלומר המוביל אינו מחויב מבחינה חוקית לספק סחורה על בסיס ה-FCR. FCRs בדרך כלל מציינים בצורה בולטת ש"הסחורה תישלח ישירות לנמען", וברגע שהשולח מקבל מסמך זה, הם מחויבים לתנאיו. כתוצאה מכך, המוביל אינו מפר את חוזה ההובלה בכך שהוא מסירה ישירות לנמען בהתבסס על ה-FCR, ואינו אחראי להפסדים כלשהם שייגרמו לשלוח.
הקשר שימוש: FCRs מופיעים בדרך כלל תחת תנאי FOB (Free on Board) או EXW (Ex Works), בעוד לשטרי מטען אין מגבלות כאלה. בעסקאות FCR, הקונים הם לרוב סופרמרקטים בינלאומיים ידועים או רוכשים פרויקטי בנייה גדולים. הזמנות אלו כוללות בדרך כלל כמויות גדולות ומחזורים ארוכים, לעיתים קרובות דורשות מספר משלוחים. כדי לחסוך זמן ועלויות הובלה, קונים דורשים לעתים קרובות תנאי FOB או EXW, שכן קווי משלוח מציעים תעריפים נמוכים משמעותית לקונים גדולים מאשר ללקוחות רגילים. לפי תנאים אלה, הקונה שולט במשלוח ובדרך כלל מורה למוכר למסור את הסחורה למשלח, אשר מזמין מראש מכולות עם חברת השילוח. לאחר מכן, המשלח טוען את הסחורה ועם ההגעה מנהל את המשלוח לנמענים שונים. תהליך תפעולי זה מראה כי המשלח, ולא השולח, חותם על חוזה ההובלה הימית עם חברת הספנות, וכתוצאה מכך הנפקת FCR ולא שטר מטען, אלא אם השולח מסרב במפורש להשתמש ב-FCR בחוזה המכירה . לעומת זאת, הוצאת שטר מטען אינה תלויה בתנאי התמחור בחוזה המכר; כל עוד החוזה קובע תשלום כנגד החשבון, על המוביל להוציא שטר לאחר קבלת או טעינת הסחורה לפי בקשת השולח.
